במילים אלו נולד הבלוג הזה - "אני נוסעת בכביש 5 (רק נסיעה תיאורטית, עדיין לא מצאתי את הפתרון שיאפשר לי לכתוב תוך כדי נסיעה) לכיוון רחוב אלנבי בת"א הרחוב הראשון שעליו אני כותבת בבלוג החדש שלי "עיר, רחוב, בלוג" (אני אצטרך למצוא לו שם מרתק יותר). זה היום הראשון שלי בדרכים ועל הבלוג חשבתי רק אתמול בצהריים, לאחר ששוב התמלאתי אימה לנוכח העובדה שיש לי פחות עבודה ממה שרציתי וגם קצת בחילה למקרא בלוגים משעממים שעוסקים רק בקידום מוצר מסוים, קידום מילת מפתח, או קידום אתר.. אפשר לחשוב שכול הבלוגרים בישראל סובלים מפחד רחוב, או חרדת מציאות שהם שמונעת מהם לצאת אל מחוץ לכותלי המחשב שלהם.. אבל אם נודה על האמת, הסיבה למחזור החומרים היא הרבה יותר פשוטה: התשלום הזעום שהבלוגרים לפרנסתם מקבלים עבור התכנים שלהם, לא מאפשר להם לבזבז יותר מרבע שעה על פוסט - אבל זה כבר שייך למאבק אחר. אז נמאס לי לקרוא חומרים לא רלוונטיים, לא מקוריים וגם לא מעניינים, נמאס לי גם לקרוא מדריכים מטופשים שכתבו אנשים עוד יותר טיפשים ואין לי שום כוונה לפתוח אתר חדש רק בשביל להעלות גירה על חומרים שמישהו אחר כבר טחן. מה שחסר לאינטרנט בארץ, ארץ נפלאה לאלו שמחפשים קיצורי דרך, היא העולם בחוץ ובעיקר האנשים שבו ואני שאין לי שום תעודת עיתונאי, שום השכלה רלוונטית בתחום, אלא את רק היכולת לכתוב ולדבר עם אנשים הולכת להיות זאת שתעשה את המהפכה הזאת. אבל איך בעצם? ממה להתחיל? החלטתי להתחיל מהתחלה וההתחלה היא האות א' והשם הראשון שעלה לי לראש זה "אלנבי", בטח שהיה עדיף "אוסטרליה", אולי אפילו אילת, אבל אף אחד כרגע לא הולך לשלם לי הרעיון החדש הזה – אז נשארתי עם אלנבי הרחוב הישן, האפור והמדכא..           למה לא בעצם? זאת הייתה ההתחלה, למחרת כבר ניכנס לי לקוח חדש והאתר נזנח, עד לרגעים אלו ממש... 

כל הזכויות שמורות לשירה רייז משולם